בשנים האחרונות, ניתן לראות את ההתקדמות המרשימה של סין בתחום הבינה המלאכותית (ב"מ). הצמיחה הזו לא מושכת תשומת לב רק בגלל המתיחות הטכנולוגית בין מעצמות כמו ארה"ב וסין, אבל בעיקר בגלל ההשפעה הממשית של הבינה המלאכותית על הכלכלה והחברה הגלובלית. תמיד עולה השאלה: האם סין באמת כבר לקחה את ההובלה בתחום הבינה המלאכותית? למרות ש很多 אנשים אומרים שכן, עלינו לקבל מבט רחב ומוקפד יותר לפני שנגיע למסקנות סופיות.
העלייה המהירה של סין
הכל התחיל לצבור כוח ב-2017, כאשר הממשלה הסינית השיקה את "תוכנית פיתוח הבינה המלאכותית לדור החדש", תוכנית נועזת להפוך את המדינה למנהיג הגלובלי הגדול ביותר בתחום הבינה המלאכותית עד 2030, עם שוק צפוי של כ-150 מיליארד דולר.
מאז, סין שיגרה. ב-2017, כמעט חצי מההשקעות העולמיות בסטארטאפים של בינה מלאכותית כבר הגיעו משם, מעלים אפילו את ארצות הברית. נוכחית, השוק הסיני כבר שווה יותר מ-70 מיליארד דולר, עם אלפי חברות פועלות בתחומים כמו זיהוי פנים, רכבים אוטונומיים ורובוטיקה מתקדמת.
כמות מול איכות טכנולוגית
כשאני מסתכל על הייצור הטכנולוגי, אני מבין שסין מובילה בבירור במספר הפטנטים והפרסומים האקדמיים על בינה מלאכותית, עוקף את ארצות הברית במרווח טוב. חברות סיניות כבר שולטות בתחומים ספציפיים, בעיקר זיהוי פנים, עם דיוק ומידה מרשימים.
אבל, כאשר מנתחים יותר לעומק, ארצות הברית עדיין מובילה מבחינת חדשנות משבשת, במיוחד ביצירת מודלים מתקדמים שהם הבסיס למספר רב של יישומים מסחריים. כלומר, סין התקדמה במהירות בכמות וביישומים מעשיים, אבל עדיין היא מאחור בתחומים המתקדמים והחדשניים ביותר.
כלכלה שהשתנתה על ידי בינה מלאכותית
כלכלית, אין ספק שהבינה המלאכותית מהפכה לעומק את סין. התחזית היא שעד 2030 הבינה המלאכותית תוכל להוסיף כ-7 טריליון דולר לתמ"ג הסיני – שינוי עצום.
חברות גדולות כמו עליבאבא, טנסנט, הוואווי וביידו השתמשו בבינה מלאכותית באופן אינטנסיבי כדי לייעל פעולות, להפחית עלויות ולהגביר יעילות, יוצרים מעגל וירטואוזי של צמיחה. במובן הזה, הבינה המלאכותית כבר היא חלק מרכזי בתחרותיות הגלובלית של סין.
הממד הפוליטי והאתי
האספקט הפוליטי של הסיפור הזה מרתק. סין רואה את הבינה המלאכותית לא רק ככלי כלכלי, אלא גם כשאלה אסטרטגית וביטחונית לאומית. הנשיא שי ג'ינפינג חיזק מספר פעמים את החשיבות של המנהיגות בבינה מלאכותית.
לכן, המדינה שולטת בקפדנות על הסקטור, מעודד שותפויות בין הממשלה, חברות ומוסדות אקדמיים. עם זאת, זה מעורר דאגות אתיות, במיוחד בשל השימוש הנרחב בבינה מלאכותית למעקב, מעלה דיונים על פרטיות וזכויות אדם, שבהחלט יימשכו בשנים הקרובות.
אתגרים בדרך הסינית
למרות ההתקדמויות הללו, יש כמה אתגרים חשובים בדרך של סין.
ראשון, התלות בחומרי חצי מוליכים מתקדמים, חיוניים לטכנולוגיות מתקדמות של בינה מלאכותית. המגבלות האמריקאיות האחרונות יצרו קשיים משמעותיים, מכריח את סין לחפש חלופות מקומיות, משהו מורכב ואיטי.
בנוסף לכך, יש אתגר גדול בהכשרה ושימור של כישרונות מיוחדים. גם כשמכשירים הרבה מקצוענים מדי שנה, קיים חוסר התאמה בין ההיצע לביקוש לכישרונות מנוסים.
לבסוף, עדיין קיים אתגר ביישום המעשי של החדשנויות הטכנולוגיות שפותחו במעבדות, עם הרבה טכנולוגיות שלא משולבות במהירות בכלכלה האמיתית.
מסקנה: שאלה עדיין פתוחה
אין תשובה פשוטה אם סין כבר לקחה את ההובלה בבינה מלאכותית. אם נסתכל על השקעות, כמות חיפושים ומהירות אימוץ ביתי, סין בהחלט נמצאת בחזית.
אבל, אם ההובלה כוללת חדשנות משבשת, יכולת להפוך מחקרים למוצרים גלובליים ושליטה בטכנולוגיות האסטרטגיות ביותר, ארצות הברית עדיין נראות שיש להן יתרון חשוב.
בסופו של דבר, יותר חשוב מלהכריז היום מי נמצא בחזית הוא להבין שהמאבק הזה עדיין מתנהל. תפקידו של סין בבינה מלאכותית נבנה, כמו זה של מדינות אחרות. ללוות מקרוב את הסיפור הזה, מבין את כל הניואנסים שלה, זהו האתגר הגדול עבור כולנו.
נשאלת השאלה: האם סין כבר מובילה את המהפכה של הבינה המלאכותית? התשובה, בהחלט, זה יהיה תלוי כיצד כל אחד מפרש את העובדות ואת הממדים המעורבים. וזה בדיוק הדיון שאנחנו צריכים להמשיך לעקוב אחריו.
