כשאנחנו חושבים על הטכנולוגיות המהפכניות והפופולריות ביותר שזוכות למקום בעולם העסקים, אי אפשר לא להתייחס לבינה מלאכותית כאחת מהכלים המרכזיים. וזה לא במקרה, כבר שהמחקר 'מצב ה-AI בתחילת 2024: עלייה באימוץ AI גנרי והתחלה לייצר ערך', בוצעה על ידי מקינזי, מגלה ש-72% מהחברות כבר משתמשות בבינה מלאכותית. ההתלהבות ניזונה בעיקר מהאפשרות לחסל משימות חוזרות על ידי אוטומציה, מייעלים את הזמן של המקצוענים, שאפשר לנצל בפעילויות בעלות ערך ורלוונטיות גבוהות, הפחתת עלויות והגברת היעילות
ההתרגשות הזו יכולה לגרום למנהלים שעדיין לא אימצו את הטכנולוגיה הזו להרגיש בחיסרון. בשווקים תחרותיים מאוד, נפוץ לחפש פתרונות חדשניים כדי שהארגונים יבלטו וישיגו הצלחה. עם זאת, חשוב שהמנהלים יחשבו בצורה אסטרטגית לפני שהם מאמצים טכנולוגיות חדשות, מונעים החלטות פזיזות שמחפשות רק את המראה של חדשנות. קיימת הצורך להבטיח שהקבלה של הפתרונות הללו תהיה מותאמת לצרכים האמיתיים של העסק וכיצד ניתן להבין את זה, אכן, להניע את הצמיחה
האימוץ צריך להיבחן בקפידה, כי כל שינוי בשגרת העבודה כרוך בשינויים בתהליכים, מבנים ארגוניים ותרבות, מה שדורש כל כך הרבה זמן כמו גם משאבים.
כדי לתמוך בקבלת החלטות, מומחים כמו אלכסנדר נאסימנטו, חוקר במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מציגים מחקרים שעשויים להיות חיוניים לפיתוח תוכנית בינה מלאכותית לעסק. דוגמה היא המודל AI2M (מודל כוונת אימוץ אינטליגנציה מלאכותית), נוצר על ידו,ששוקלים חמישה גורמים עיקריים המשפיעים על כוונת האינטגרציה של הבינה המלאכותית: התנאים המאפשרים, שמעריכים אם המשתמש מאמין שיש לו את המשאבים הנדרשים כדי להשתמש ב-AI; ציפיית הביצועים, מה מודד אם המשתמש מאמין שהבינה המלאכותית תשפר את הביצועים שלו בעבודה; ציפיית מאמץ, שמשקף את תפיסת המשתמש לגבי הקושי ללמוד ולהשתמש בבינה מלאכותית; האפקטיביות העצמית, מהי האמונה של המשתמש ביכולתו להשתמש ב-AI; וההשפעה החברתית, שמעריך את הלחץ הנתפס מצד אנשים אחרים לאמץ את הבינה המלאכותית.
בצורה יותר כללית, אותם מקבלי החלטות צריכים לשקול את התרחיש הבא: מה הבעיה שאני מתמודד איתה ואיך הבינה המלאכותית יכולה לעזור בפתרונה, במקום לאמץ את הגישה ההפוכה, מה זה יהיה להחליט ליישם את הבינה המלאכותית מבלי לשקול היכן וכיצד היא תיושם. שאלות אלו אינן מיועדות להציג ראייה שלילית על שילוב ה-AI, כי זה ברור כמה היא יכולה להועיל לתהליכי העבודה. במקום זאת, המטרה היא להדגיש שהבינה המלאכותית צריכה להיחשב ככלי, ולא כמו הפתרון המופלא, כיצד ההתלהבות והרעש שנוצרים על ידי תשומת הלב התכופה של התקשורת לעיתים קרובות גורמים לדברים להיראות. כך, הארגונים יכולים למקסם את היתרונות של הבינה המלאכותית ולהבטיח טרנספורמציה אפקטיבית
